שני סרדינים, הבווארים ומגבת

           מחשבה עמוקה 1#  החיים שלנו בנויים מדפוסים שחוזרים על עצמם. קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, שותים קפה, יוצאים לעבודה, חוזרים, אוכלים, מתקלחים, מצחצחים שיניים, הולכים לישון. אפילו היציאה משגרה היא שגרה. הרי כל חמישי אנחנו יוצאים מ"השגרה" לסופשבוע, שזה בעצם עוד משהו דפוס מקובע ושגרתי שחוזר על עצמו. האם אפשר לשבור איכשהו את המעגל? לצאת ולחמוק ממנו?

            בסביבות אמצע-סוף יוני אני מעוניין לצאת לטיול נחמד כזה בגליל/ גולן. השאיפה היא ללכת חלק משביל עמק המעיינות המומלץ, או לחבר מסלולים במרכז-דרום הרמה. הרבה זמן שלא טיילתי. גם לא יצא לי לטייל טיול רציני של כמה ימים מאז המכינה. הטיולים הטובים האלה שסוחבים את הציוד על הגב, מבשלים לבד, ישנים באמצע שומקום. איפה שאפשר לראות את הכוכבים [ועכשיו אני גם יודע לזהות קבוצות!] אם יש לכם הצעות מעניינות, אשמח לשמוע לדעתכם.

            את האמת? זה הדבר שהכי קשה לי בבלוג. שהוא חד צדדי. אני מבקש כאן הרבה פעמים תגובות, ולא יוצא לי לשמוע אותם. לאט לאט, אני מדבר עם יותר אנשים על הבלוג.. אבל זה קצת פספוס של הפלטפורמה.

            בגלל שיום שישי הקרוב הוא יום המגבת הבינלאומי, הנה קטע שלקוח מתוך "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה":

"הרחק הרחק, בשולי האוקיינוסים הבלתי נודעים של הקצה הפחות אופנתי של הזרוע המערבית הסלילית של הגלקסיה, שוכנת שמש קטנה, צהובה ולא בולטת.

במרחק תשעים ושניים מיליון מיל לערך, מוקפת אותה השמש בכוכב לכת כחול ירוק, קטן וחסר ערך לחלוטין, שצורות החיים הבתר-קופיות שעליו פרימיטיביות בצורה מדהימה כל כך, עד ששעונים דיגיטאליים נחשבים בעיניהן לרעיון גדול של ממש.

לכוכב לכת זה יש - או ליתר דיוק הייתה - בעיה: מרבית האנשים שחיו עליו היו אומללים במשך רוב הזמן. הוצעו פתרונות רבים לבעיה זו, אך רובם עסקו בעיקר בתנועתן של פיסות נייר קטנות וירוקות. רעיון מוזר כשלעצמו, משום שאחרי ככלות הכל, לא פיסות הנייר הירוקות והקטנות הן שהיו אומללות.

וכך נותרה בעיה בעינה; המוני אנשים היו מרושעים, ורובם היו אומללים, גם בלי השעונים הדיגיטליים.
אצל רבים הלכה והתחזקה הדעה שכולם שגו שגיאה נוראה ברדתם מהעצים. היו שאמרו שגם עניין העצים עצמם היה צעד לא נבון, ומוטב היה לולא עזבו את האוקיינוסים מלכתחילה."

מי יתן ובאיירן תנצח,

עומר.

זה רק משבר קטן, וזה חולף

"איך אנשים יגיבו כשהעולם אותו הם מכירים, המובן מאליו שקיים אצלם, יעלם? לא יתקיים יותר? רק כשזה הולך לאיבוד, מגלים כמה זה היה חשוב בחיינו."

יש לי בראש הרבה רעיונות, שחלקם קשורים למשימות, אבל אני ממש צריך את שיתוף הפעולה של אנשים שקוראים את הבלוג או אנשים שמכירים אותי. לכן, אני מפרסם פה רשימה מצומצמת של הרעיון ואחכה לשיתוף פעולה [ואם לא, אני אדאג לשיתוף פעולה]. הרשימה:

·         טיול בשבת הקרובה בחלק הראשון של "שביל רכבת העמק"

·         הופעת רחוב- כל בנאדם שיודע לנגן על כלי אקוסטי כלשהו, מוזמן! ואם את/ה יודעים לשיר, אתם יותר ממוזמנים! הנושא של ההופעה יהיה שירים שאני אוהב במיוחד.

·         מקומות אהובים שחייבים לבקר בהם בחיפה [יש לי רשימה, אבל אשמח אם תוסיפו]

·         לשתות בירה בים המלח.

אלה הרעיונות שאני מכוון אליהם בעיקר בזמן קרוב. אז עד הפוסט הבא, אני מזמין אתכם לקרוא את הבלוג של ניצן צפריר [http://tripnitzan.blogspot.com/] שעוסק בטיולים [יש גם פוסט אחד על טיול משותף של שנינו]. אם יש לכם שאלות על ציוד טיולים- הוא הבנאדם לשאול. אולי הוא לא ידע, אבל הוא בהחלט יבדוק את העניין, מסקרנות טהורה.

עומר.

מעידה חד פעמית

            אני מצטער. הייתה לי מעידה חד פעמית בשבוע שעבר ולא פרסמתי פוסט. הסיבות לא כל כך משנות, אבל יש בי הרגשה של אכזבה קטנה. אני אתגבר עליה ואני מקווה שזה לא יקרה יותר. מתנצל.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4224910,00.html

כבר נמאס לשמוע את הדברים האלה. אי אפשר לעשות משהו יותר טוב? למה אנשים שיוצאים לגן בשכונה לוקחים סכין? למה הם מעזים בכלל להשתמש בו? איפה הפחד הזה, הפחד שאתה מבין שאתה יכול לקחת חיי בן אדם? אף אחד לא נועד לשחק את אלוהים. נכון שצריך להעניש את הדוקר וחבורתו והם צריכים לקבל את העונש הגבוה ביותר, אבל השאלה היא איפה אנחנו? מה אנחנו, בתור חברה, עושים? איך אנחנו מונעים את זה? אפשר להפיל הכל על הממשלה, על המשטרה, על בתי המשפט, ועל המושחתים. אבל איפה אנחנו בכל הסיפור הזה? לא נמאס?

נכון שחינוך הוא המקום שבו צריך להשקיע, אבל הבעיה היא שהחינוך הוא לטווח הארוך. החברה צריכה להקיא את האנשים האלה ממנה. החברה צריכה להתנגד להתנהגות שכזו. אני לא חושב שלבקש קצת שקט ביום שישי בלילה בשביל שהילדה תוכל להירדם זה משהו שהיה אמור לגרום לרצח. צריך לעצור את זה לפני. הרי היו שם הרבה אנשים ולכולם אותו היגיון: מוות דבר רע. רצח דבר נורא. השאלה אם היה שם מישהו שניסה  לעצור את הדוקר או לא.

כל אחד ואחד צריך להתייחס לכל סיטואציה שכזו בכובד ראש. די, נמאס. אני לא רוצה שהמדינה שלי תראה ככה. צריך לנקות את העם ולתקן את העוול. אין שום סיבה שאנשים יחיו בפחד ממה שקורה בחוץ, ממה שקורה מתחת לבית שלהם.