הדרך

            בשבוע האחרון נתקלתי בהרבה אנשים עם מחשבות של בורים. אנשים שמסרבים לשמוע את השיר של יזהר אשדות, אפילו פעם אחת, כי הוא נגד חיילים ובאותה נשימה מספרים שהם גם לא רואים סרטים של שמאלנים כמו ואלס עם באשיר. אנשים שמחצינים את חילוניותם ועדיפותם על פני הדתיים. אנשים שמזלזלים באמונה לא שלהם בפומבי בכל רגע נתון. ואני לא מבין למה זה ככה. למה אנשים מעדיפים להסגר מול דברים כאלה בלי לנסות להבין. הטמטום הזה יביא לסוף שלנו. אחרינו המבול.

            הולך על הדרך לשומקום

            לא משנה לא יוליד יום

            מהעולם אני מתפטר

            ממחר אני לא אצטער, שוב

           

אחרי שנים של לבבות ריקים ללא הבנה

מחליט לצאת למסע נדודים מפותל

אני צריך לחשוב, להתנתק

הזמנים משתנים, זה מבלבל

תגידו לי למה, תסבירו לי איך

מסביבי הכל מתהפך

אין פה תשובות, אין מחשבות

לא צריך, להתראות

            עומד לסיים לבצע שתי משימות בקרוב.

שלכם,

עומר.

שידוך

שידוך הוא הפגשתם של איש ואישה למטרות רומנטיות. בתרבויות רבות היו נישאים בעיקר באמצעות שידוך, אבל היום הדבר מקובל פחות בחברה המערבית. עם זאת, השידוך נהוג בחוגים שמרניים גם היום, ונותן גושפנקא ממסדית לקשר בין איש ואישה בטווח הזמן שבין ההיכרות לנישואים.

הרב ניסים בן ראובן גירונדי - פוסק ומפרש, מייחס את השורש למילה 'שידוך' לשורש המילה 'שקט' בשפה הארמית, כנראה בהתבסס על תרגום הפסוק בספר שופטים: "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ", אשר המתרגם לארמית תרגמו: "וּשְׁדוֹכַת אַרְעָא". מכאן, ששורש המילה 'שקט' בארמית היא 'שידוך'.

בחוגים שאינם דתיים, יש אשר ינסו למצוא בן או בת זוג באמצעות שדכן מקצועי, מכר משותף או  אתר הכרויות באינטרנט. שידוכים באמצעות גורם שלישי הם מאוד נפוצים בחברה החילונית ומתאימים במיוחד לאנשים שמתקשים להכיר בן או בת זוג באופן עצמאי מסיבות שונות, כגון ביישנות, מגורים במקום מבודד או מוגבלות. בחברה החילונית הזוג, על פי רוב, יוצא זמן רב יותר כדי לגבש דעה אישית על מידת ההתאמה של בן או בת הזוג ולא בהכרח מסתמך על בירור מקיף שנעשה קודם לכן בידי גורמים אחרים. כמו כן, מטרת ההיכרות אינה בהכרח נישואים פורמליים.

וואלה תגידו מה שתגידו, אבל זה נראה לי אחלה ואני אשמח לעזרה בעניין. עוד דבר אחד, היום הלכתי מהפסל של אלכסנדר זייד בבית שערים עד כפר ברוך. הקפתי את כנף 1, שמעתי מטוסים מוקפצים, הלכתי בשבילי עפר בחום אימים ועוד זוועות כגון, אבל סיימתי את מקטעים 3 ו-4 בשביל רכבת העמק. את המקטע הראשון עשיתי לבד, את השני וחצי השלישי עשינו שני אנשים אנשים והיום טיילנו שלושה.

מי רוצה להיות מס' ארבע בקטע חמש של שביל רכבת העמק?

שלכם,

עומר.

איש הפחם

והנה הוא הולך 
לבדו,בדף הלבן. 
איש הפחם נע הנה והנה. 
חוקר את הארץ הריקה, 
חסרת הגבולות. 
איש הפחם חסר מנוחה 
רודף אחרי האופק החמקן. 
אז ציירתי לו אישה. 
עכשיו הוא רגוע. 
הקים משפחה.

שסתום הרגשות נפתח לאט לאט. נותן ליותר דברים לצאת החוצה בזמן הנכון. לא לאגור יותר את הכל עד שזה עולה על גדותיו. אני מצליח להתמודד עם זה יותר טוב וזה מאוד משמח אותי.

השבוע אני אעלה סרטון שלי מנגן שיר כשאני מלווה ע"י עצמי שמנגן במפוחית. זה נראה לי יהיה מגניב לעשות וגם הרבה זמן לא העלתי משהו ליוטיוב.

ראיתי סרטונים מהטיולים במכינה ואני בהתקף נוסטלגיה גדול מאוד. אני במצב שקשה לי אפילו לתאר בכתב מה עובר עלי כשאני רואה את הסרטונים האלה שוב ושוב. כמה הייתי רוצה לחזור לשם. כמה הייתי רוצה לשבת פעם אחת עם כולם, כמו פעם, אז בימי שישי של המכינה. נגמרת המשבצת הווי האחרונה. הולכים לתפוס פינה איפשהו באולפנה עם בירות ופיצוחים ומעבירים את הזמן. מדברים על שטויות.

אני מרגיש שניתקתי קשר מהמשפחה שנוצרה לי שם. אנשים שיכולתי בכל יום נתון לסמוך עליהם, לדעת שהם שם בשבילי. אני די בטוח שעכשיו זה גם ככה, שבשעת צרה אמיתית הם יגיעו. אבל אני מאוכזב מזה שזה רק ככה. אני יודע שכל אחד עכשיו אוכל את החרא שלו בצבא, שלא לכולם יש זמן ואם יש זמן אז מעדיפים לנצל אותו למשהו אחר. אני יודע גם שעד שמארגנים מפגש הוא לרוב בירושלים. בצדק, רוב האנשים מהמכינה מירושלים והעוטף.

אבל אני מרגיש שאני לא מקפיד על הקשר. כנראה שאני פשוט צריך יותר להתמיד.

שלכם,

עומר.

הכדור במגרש שלנו

            אני מרוצה. התחלנו תנועה של רוח חדשה במקלט. אנחנו הולכים להחיות אותו, כי אנחנו גדלנו בתוכו. זה הבית שלנו. אנחנו לא מבקשים כסף לעצמנו. לא רוצים משכורת. אנחנו רוצים תקציב, כדי להעמיד את הציוד המינימלי לנוער שיגיע וימצא את המוזיקה שלו, בדיוק כמו שאנחנו מצאנו. אנחנו הולכים לפעול ולעשות את זה כמו שצריך. יש אנשים שמוכנים לשתף פעולה וזה נראה טוב.

            אנחנו גם לא הולכים לחכות לתקציב בידיים שלובות. הדיבור על מציאת תורמים, על הופעת התרמה כבר קיים. הרבה מעבר לשלב של רעיון. כל קשר אפשרי שיש לנו, עומד להיות מנוצל. אנחנו רוצים להחזיר עטרה ליושנה ולקיים את המקלט.

            ומי יודע לאן אנחנו יכולים להגיע? עוד הופעות מול 350 איש, עוד דיסק עם שירים מקוריים של ילדים מהשכונה, חזרה לחיים של חדר הקולנוע והעריכה, עוד סמינרים, טיולים, פעילויות, הרצאות ובעיקר המון מוזיקה. הכדור נמצא במגרש שלנו.

בואו להופעה בביתגלים,

עומר.