אני מצטער. הייתה לי מעידה חד פעמית
בשבוע שעבר ולא פרסמתי פוסט. הסיבות לא כל כך משנות, אבל יש בי הרגשה של אכזבה
קטנה. אני אתגבר עליה ואני מקווה שזה לא יקרה יותר. מתנצל.
כבר נמאס לשמוע את
הדברים האלה. אי אפשר לעשות משהו יותר טוב? למה אנשים שיוצאים לגן בשכונה לוקחים
סכין? למה הם מעזים בכלל להשתמש בו? איפה הפחד הזה, הפחד שאתה מבין שאתה יכול לקחת
חיי בן אדם? אף אחד לא נועד לשחק את אלוהים. נכון שצריך להעניש את הדוקר וחבורתו והם צריכים לקבל
את העונש הגבוה ביותר, אבל השאלה היא איפה אנחנו? מה אנחנו, בתור חברה, עושים? איך
אנחנו מונעים את זה? אפשר להפיל הכל על הממשלה, על המשטרה, על בתי המשפט, ועל
המושחתים. אבל איפה אנחנו בכל הסיפור הזה? לא נמאס?
נכון שחינוך הוא המקום שבו צריך להשקיע, אבל הבעיה היא שהחינוך הוא
לטווח הארוך. החברה צריכה להקיא את האנשים האלה ממנה. החברה צריכה להתנגד להתנהגות
שכזו. אני לא חושב שלבקש קצת שקט ביום שישי בלילה בשביל שהילדה תוכל להירדם זה
משהו שהיה אמור לגרום לרצח. צריך לעצור את זה לפני. הרי היו שם הרבה אנשים ולכולם
אותו היגיון: מוות דבר רע. רצח דבר נורא. השאלה אם היה שם מישהו שניסה
לעצור את הדוקר או לא.
כל אחד ואחד צריך להתייחס לכל סיטואציה שכזו בכובד ראש. די,
נמאס. אני לא רוצה שהמדינה שלי תראה ככה. צריך לנקות את העם ולתקן את העוול.
אין שום סיבה שאנשים יחיו בפחד ממה שקורה בחוץ, ממה שקורה מתחת לבית שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה