עברתי על רשימת החברים בפייסבוק.
לעשות את הצמצום השבועי של האלף ומאתיים "חברים". יש כאלה שאני כבר לא
זוכר מאיפה אני מכיר אותם אם בכלל ומי הוסיף את מי. יש לי הרבה בנות ברשימה. זה
העלה בי את המחשבה: לא יוצא להכיר בנות, אלא אם כן אני איתן באותן מסגרת. בית ספר,
מש"צים, משלחות, מכינה, טירונות וקורס. קשה לי למצוא דרך לפתח שיחה עם המין
הנשי. אימפוטנציה מילולית של ממש. אני מאוכזב מעצמי, אבל אין לי מושג מאיפה למצוא
את הפתרון. כל פעם שאני רק חושב על לנסות ללכת לדבר עם מישהי, אני מרגיש שיש לי
קשר בלשון. אני לא מבין מאיפה זה בא וממה בדיוק אני מפחד.
21.07.2012, חלום מס' 2#
הגעתי לבסיס. בהמשך גילית שזה בא"ח
נח"ל [בחיי לא הייתי שם]. ישבתי בבסיס עם גיא ועם שיראל. ראיתי את אמיתי
יושב, הוא היה עם מדי שייטת. אנחנו עולים על אוטובוס שאמור להוריד אותי בזיקים.
אני מפספס את התחנה, מדבר עם הנהג והוא עושה פרסה חזרה לבסיס. אני יורד ובתחנה יש
בניין צמוד קרקע, בן קומה אחת, צבוע בלבן דהוי. משם יש דרך עפר שמובילה לזיקים.
אני עולה בדרך, יש פנייה. באמצע הפנייה יש שולחן בופה. לידו יש נגד שמתפעל את כל
העניין. הוא מציע לי לקחת קונכיית פסטה גדולה. שאלתי אותו מה יש בתוכה והתפללתי
"רק לא דגים, רק לא דגים". הוא אוכל את הקונכייה ופולט טונה על השולחן.
הוא אומרבחיוך "טונה וסרדינים, ממש טעים!"
אני ממש מקווה להגיע בשבועיים הקרובים
לחלום צלול. אחלו לי בהצלחה, ואולי תהנו מחלומות יותר מעניינים.
עומר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה