אני חושב שאני מתחיל להבין. זאת
אומרת, שאני מצליח לתאר את זה. בלי מילים- אין הבנה. אי אפשר להגיד לתיאור המדויק.
אני אגיד לכם עט ועכשיו כל אחד חושב על עט אחד. אני אגיד לכם פיילוט 0.4 כחול,
כולכם תדעו בדיוק באיזה עט מדובר. עד עכשיו לא הצלחתי להגדיר את הדבר הזה. המחשבות
הבינו, אבל לא היו מילים.
אני נמצא בתהליך עצמי שדומה מאוד למצב
שאתם רוצים לשמוע מוזיקה מנגן השמע שלכם, אבל האוזניות שלכם בתוך הכיס. אתם
מושיטים יד אל תוך הכיס ומוציאים את האוזניות. הנה הן לפניכן – קשורות בעשרות
קשרים. עכשיו מתחילה המלאכה הסיזיפית של פירוק הקשרים העל טבעיים האלה, כשבראש
מתורצצת המחשבה כי אין סיכוי שהקשרים האלה אפשריים בכלל ביקום המטאפיזי שלנו.
לומד לאט, להכיר ולמצוא את עצמי.
להכיר את הנקודות החלשות וללמוד לשפר אותן. להכיר את הנקודות החזקות וללמוד מאיפה
הן באות. כל הפעולות שלנו נעשות כתגובה לפעולה אחרת. הניצוץ הראשוני שהחל את כל
הפעולות שאני מבצע היום, במודע או שלא במודע, כבר לא רלוונטי. הפעולה העיקרית
שאותו ניצוץ גרם לי לעשות היא לנשום. לנשום את נשימותיי הראשונות.
בינתיים הרבה ניצוצות היו בחיי ואלו
הניצוצות שאני צריך ללמוד. אני צריך להבין מה גורם לפעול ולהתנהג כמו שאני. איפה
אני מפצה על דברים. להתמודד עם כל האנרגיה שרוצה להתפרץ אבל מוחבאת בפנים.
אין לי שיטה ברורה באמת. מנסה פה ומנסה
משם. הכל כשר. אני בעיקר מוצא את המנוס שלי באומנות. ספרים, שירים, סרטים, בהם אני
מוצא את העצות ואת השיטות. לא לפסול כלום, לנסות הכל מתוך רצון. אין
דבר העומד בפני הרצון.
אופסי
פופסי,
עומר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה