"את רואה את זה? זה אני. אני
מתגונן בתוך עצמי. אני לא מגלה דברים.
משקר הרבה, המון שקרים לבנים. הלוואי ולא הייתי כזה, חושף טפח ומכסה טפחיים. אין
אף אדם בעולם שאני סומך עליו. שאני יכול לדבר איתו על הכל. אולי פעם היו איזה
שניים-שלושה. נחשי מה קרה? איבדתי את האמון בהם. צחוק הגורל של ממש. אשכרה מחביא
את עצמי מול אנשים, מול ההורים, מול החברים, מול אנשים ברחוב, מולך. אבל למה
שתביני? אני פה בשביל לעבוד ואתן כאן כדי לדאוג שאני אעשה את זה. אמשיך להזין את
המוכנה הלא נגמרת הזו. הראש חושב, אבל הגוף תוקע מחשבות. בבירוקרטיה. אבל מי מצפה
ממך להבין?"
"זה חייב להפסיק. אתה לא יכול
ליפול ככה על פעם שנגמר לך. איך אפשר להתנהל ככה? אתה הרי שואף לאנשהו.. לא?! איך
אתה מצפה שאני אמשוך אותנו למעלה כשאתה קורס? אתה צריך להגמל מהמנות האלה.. אתה כל
כך תלותי. ובמה? לא אכפת לך אפילו אם זה מזויף או לא! כדאי שתעיף לעצמך שתי
סטירות.. ברוך שובך לעולם האמיתי, זבל."
אין ספק שהדור הזה שלנו. השאלה מה אנחנו עושים
עם זה.
עומר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה