הלרנר המכני

            אחד מהחוקים הלא כתובים אומר שגבר מסוגל לבהות שעות באדם אחר עושה את עבודתו כמו שצריך. זה מה שמושך אותנו לאדם שעומד בחניה שלו ביום שישי ומטפל במנוע. לאדם שצולה את הבשר על האש. לאדם שמצליח ממש טוב בטטריס. סוג של אינסטיקנט חייתי וקדמוני שטבוע בכרומוזום הY. אנחנו מוקסמים מהתהליך. איך זה מתרחש. הצייד ששוכן בתוכנו יודע איך זה יגמר, אבל לראות את הסימפוניה בשידור חי, אין תחושה טובה מזו.

            אני אוהב להבין איך דברים פועלים. הכל בסוף פועל בהגיון מסוים. החוק השלישי מסכם את זה: לכל פעולה – תגובה. הדבר משפיע עלינו בכל מעשה והלך שלנו, אם נרצה או לא. אני מצליח להבין את זה, מפרק את השעון המכני הזה שנקרא החיים. זה תהליך ארוך, קשה ומהנה.

            וזה אני. עם כל היתרונות ועם כל החסרונות שקיימים. צריך להתגבר על זה, לגשר בין המצוי לרצוי. לצאת מהמקום הבטוח ולקפוץ. להיות מוזן מהפחד- כי הוא זה שמשאיר אותנו חיים. 

ומעכשיו עוד איזה הסכם קטן ביני לבין עצמי, שאולי תעזרו לי לעקוב אחריו. מהיום, על כל 500מ"ל בירה שאני אשתה, אני רוץ 500 מטר בהתאם. האנשים שמכירים אותי, בבקשה תעזרו לי לעקוב אחרי זה. בינתיים אני חייב לעצמי 500 מ'.

ובונאה, פתאום נגמר הקיץ.

שלכם,

עומר.