בשבוע האחרון נתקלתי בהרבה אנשים עם
מחשבות של בורים. אנשים שמסרבים לשמוע את השיר של יזהר אשדות, אפילו פעם אחת, כי
הוא נגד חיילים ובאותה נשימה מספרים שהם גם לא רואים סרטים של שמאלנים כמו ואלס עם
באשיר. אנשים שמחצינים את חילוניותם ועדיפותם על פני הדתיים. אנשים שמזלזלים באמונה
לא שלהם בפומבי בכל רגע נתון. ואני לא מבין למה זה ככה. למה אנשים מעדיפים להסגר
מול דברים כאלה בלי לנסות להבין. הטמטום הזה יביא לסוף שלנו. אחרינו המבול.
הולך על הדרך לשומקום
לא משנה לא יוליד יום
מהעולם אני מתפטר
ממחר אני לא אצטער, שוב
אחרי שנים של לבבות ריקים ללא הבנה
מחליט לצאת למסע נדודים מפותל
אני צריך לחשוב, להתנתק
הזמנים משתנים, זה מבלבל
תגידו לי למה, תסבירו לי איך
מסביבי הכל מתהפך
אין פה תשובות, אין מחשבות
לא צריך, להתראות
עומד לסיים לבצע שתי משימות בקרוב.
שלכם,
עומר.
כמה זה יוצא כבר?
השבמחק